The Facts of Life

והפעם, מספר עובדות שחייכם לא יהיו שלמים מבלי לדעת אותן:

• 94% מבעלי חיות המחמד אומרים שחיית המחמד שלהם גורמת להם לחייך לפחות פעם ביום ותודו שזה כבר שווה את המחיר הפעוט של  נביחות, שריטת רהיטים ולעיסת הנעליים.
• קרוב למיליון כלבים בארה"ב זכו להיות המוטב הראשי בצוואת הבעלים – בקיצור, שווה להתחנף ללאקי, יום אחד הוא יוכל לתת לכם הלוואה.
• מחקרים מוכיחים שבעלים לחיות מחמד בריאים יותר, חיים זמן ארוך יותר, סובלים פחות מהתקפי לב, מחרדות ועוד (לכן, לאקי יצטרך לחכות הרבה יותר זמן לירושה).
• יותר מ-50% מבעלי חיות המחמד הצהירו שהם יעדיפו לקחת איתם לאי בודד את חיית המחמד שלהם מאשר אדם אחר. מה שמוכיח "הכלב הוא ידידו הטוב של האדם".
• אם אתם מאלו שבחרו לקחת את הכלב איתם לאי בודד או לטיול אחר זכרו שאתם עלולים לשלם על משקל עודף: הכלב הכבד בעולם שוקל כ- 150 ק"ג (אחד מגזעי המסטיף).
• כדאי גם לדעת כמה שנים צפויה חית המחמד שלכם ללוות אתכם באי הבודד:

הכלב המבוגר ביותר חי 29 שנים

החתול המבוגר ביותר חי 34 שנים (אז אם אתם צפויים לשהייה ארוכה קחו חתול)

טיפ מהווטרינר – סטטיסטית כלבים קטנים חיים יותר מגדולים.  בקלות תמצאו פינצ'ר בן 16 אבל מאוד תתקשו למצוא דני ענק בן 11.

גם כלבים מעורבים לרוב יהיו בריאים יותר ויחיו זמן רב יותר מכלבים גזעיים.

אם בכל זאת החלטתם על כלב גזעי מומלץ לקחת אותו ממגדל מקצועי ועם תעודות מסודרות.

• השם הנפוץ ביותר לכלב בארה"ב הוא מקס (ואחריו ג'ייק, באדי ומגי).

בישראל חשבו כבר לפניכם על השמות מיצי, קיצי ופיצי לחתול, ואם אתם מחפשים שם לכלב חדש, גם השמות גולדי (לגולדן), שארפי (לשארפיי) ופינצ'י (לפינצ'ר) כבר תפוסים על ידי 100,000 איש.

• האסטרונאוט הראשון בעולם היה בעצם כלב או ליתר דיוק כלבה. קראו לה לקייה והיא נשלחה לחלל על ידי הרוסים ב- 1957.
• בניגוד לדעה הרווחת כלבים אינם עיוורי צבעים אבל הם רואים צבעים שונה מאיתנו. הם רואים כחול וירוק אך מתקשים בגוונים האדומים. לכן, אם אתם משחקים עם הכלב בדשא עם כדור אדום הרי שהכלב רואה כדור ירוק בהיר על רקע כהה. לא פלא שלפעמים הוא מפספס.
• כלב יכול ללמוד כ- 50 מילים – הלברדורית שלי לדוגמא מכירה מצוין את המילים אוכל, מזון, ממתק, צ'ופר, חטיף וכל דבר אחר שקשור באכילה.
• ניתן לאלף כלבים וללמדם "טריקים" חדשים גם בגיל מבוגר. הקושי העיקרי הוא לא בלימוד דברים חדשים אלא בתיקון מנהגים ישנים (old habits die hard).

וכמה עובדות ספציפיות יותר על חתולים:

• חתול יכול לקפוץ לגובה עד פי 7 מגובהו.
• חתול רואה בחשיכה פי 6 טוב יותר מאדם.
• בממוצע, חתול ביתי בן 15, מבלה 10 שנים מחיו בשינה (אם זה חתול פרסי זה עולה ל-14.5 שנים).
• באסיה ואנגליה חתול שחור נחשב כמביא מזל, אז פעם הבאה שאתם בלונדון בבקשה לא לירוק עליהם.
• משפחות חתולים מסתדרות טוב יותר במספרים זוגיים. לכן, אם אתם מעוניינים להחזיק מספר חתולים בבית או בחצר רצוי לשמור על מספר זוגי של פרטים.
• כולנו מספרים שבילדותנו היינו בלונדינים עם עיניים כחולות ולא תמיד היינו קרחים עם עיניים חומות. ובכן, גם גורי חתולים נולדים עם עיניים כחולות, אבל לרובם זה יעבור כשהם יגדלו.
• מוח החתול יותר דומה למוח האדם מאשר כלב. זה גם הגיוני – עצמאיים, סוציומטים, עושים מה שבא לנו מתי שבא לנו וחושבים שאנחנו אלוהים – חתול, סליחה, גבר ישראלי ממוצע.

מעורב זה הכי, אחי

פעמים רבות פונים אליי אנשים לייעוץ לגבי סוג הכלב שכדאי להם לקחת.

תמיד יש את ההתלבטות האם לקחת כלב מעורב או גזעי ומה הגזע המומלץ.

ישנה גם התלבטות באיזה גיל לאמץ כלב ומאיזה מין אבל זה בכתבה נפרדת.

היתרון העיקרי באימוץ כלב גזעי הוא ש- you know what you get.

בכלב גזעי ניתן לצפות מה יהיה מראה הכלב, גודלו, סוג הפרווה ואפילו את אופיו – כמה הוא קל לאילוף, איך הוא מסתדר עם ילדים ועם חיות מחמד אחרות ועוד. זאת כמובן, בתנאי שקראתם את הוראות ההפעלה ולא "קלקלתם אותו בדרך".

יתרון נוסף וחשוב ביותר בכלב גזעי הוא הדאגה לוטרינר ולפרנסתו (אני הרי חולם על פנסיה מוקדמת). גזעים שונים נושאים גנטית נטייה למחלות ובעיות שונות. כמה מהדוגמאות הבולטות הן: בעיות אוזניים בקוקר ספאנייל, גידולי עור בבוקסרים, בעיות אגן וגידולים בטחול בכלב רועים גרמני,  בעיות נשימה ועיניים בכלבים פחוסי אף (פאגים, פקינזים), אבנים בדרכי השתן בדלמטים (שסובלים גם מחסר של תאים אפורים J), בעיות עור בווסטי וכמובן הבעיה הידועה של גולדנים ולברדורים שאוכלים הכל ומהווים מתחרים רציניים לחברות שואבי האבק הגדולות.

יש גם אנשים שרוצים את הגזע המיוחד שאין לאף אחד אחר. אבל תחשבו, אולי יש סיבה שהגזע הספציפי הוא לא כל כך פופולרי. גזעים "אקזוטיים" יותר נוטים גם לסבול ממחלות "אקזוטיות" יותר. הכוכבים הבלתי מעורערים  הם כלבי שארפיי שנוטים לסבול כמעט מכל דבר אפשרי, מה שהוביל באמריקה לאמרה  "שארפיי זה לא כלב, זאת מחלה". ישנם גם גזעים כמו סן ברנרד ש"תוכננו" לחיות באלפים השוויצריים ולא במזרח התיכון החדש בשלושים מעלות בצל.

אם כבר החלטתם לאמץ כלב גזעי, רצוי מאוד לאמצו מבתי גידול מסודרים ובעלי שם שכן ברבייה וגידול נכון ניתן למנוע חלק גדול מהבעיות הרפואיות וההתנהגותיות. הרי כשאתם קונים פלסמה אתם רוצים לדעת מי "האבא" של המכשיר אז בודאי כשאתם קונים כלב חשוב לדעת מי האבא והאימא של הכלב – גם הביולוגיים וגם ההולכי על שתים (המגדל).

ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז  אציין שלרוב אני ממליץ לאנשים לקחת כלב מעורב.

ראשית, אתם עושים מצווה – כל כלב מעורב שמאומץ, משמעו עוד כלב שמצא בית, אינו משוטט ברחוב, אינו "מבלה" במכלאות או בעמותות ופעמים רבות אתם ממש מצילים את חיו ממוות (כפי שלצערנו, קורה לרבות מחיות הרחוב ובמספרים גדולים). זה אמנם לא מדעי, אבל לתחושתי האישית, כלב שהצלתם גם יהיה אסיר תודה כל חיו ופשוט תראו לו את זה בעיניים כל בוקר.

שנית, גם אם אידיאולוגיה אינה בראש מעינכם, הרי שגם מבחינות סוציומטיות לחלוטין ישנה עדיפות לכלבים מעורבים. לרוב כלב מעורב יהיה בריא יותר, יסבול מפחות בעיות לאורך חיו וגם יחיה יותר זמן.

כך תבלו איתו יותר על שפת הים (בחוף מותר לכלבים כמובן) ופחות בחדר ההמתנה של הוטרינר.

יהיה לכם את הכלב הכי מיוחד בשכונה, הכי אסיר תודה והכי בריא….אז מה צריך יותר?