מעורב זה הכי, אחי

פעמים רבות פונים אליי אנשים לייעוץ לגבי סוג הכלב שכדאי להם לקחת.

תמיד יש את ההתלבטות האם לקחת כלב מעורב או גזעי ומה הגזע המומלץ.

ישנה גם התלבטות באיזה גיל לאמץ כלב ומאיזה מין אבל זה בכתבה נפרדת.

היתרון העיקרי באימוץ כלב גזעי הוא ש- you know what you get.

בכלב גזעי ניתן לצפות מה יהיה מראה הכלב, גודלו, סוג הפרווה ואפילו את אופיו – כמה הוא קל לאילוף, איך הוא מסתדר עם ילדים ועם חיות מחמד אחרות ועוד. זאת כמובן, בתנאי שקראתם את הוראות ההפעלה ולא "קלקלתם אותו בדרך".

יתרון נוסף וחשוב ביותר בכלב גזעי הוא הדאגה לוטרינר ולפרנסתו (אני הרי חולם על פנסיה מוקדמת). גזעים שונים נושאים גנטית נטייה למחלות ובעיות שונות. כמה מהדוגמאות הבולטות הן: בעיות אוזניים בקוקר ספאנייל, גידולי עור בבוקסרים, בעיות אגן וגידולים בטחול בכלב רועים גרמני,  בעיות נשימה ועיניים בכלבים פחוסי אף (פאגים, פקינזים), אבנים בדרכי השתן בדלמטים (שסובלים גם מחסר של תאים אפורים J), בעיות עור בווסטי וכמובן הבעיה הידועה של גולדנים ולברדורים שאוכלים הכל ומהווים מתחרים רציניים לחברות שואבי האבק הגדולות.

יש גם אנשים שרוצים את הגזע המיוחד שאין לאף אחד אחר. אבל תחשבו, אולי יש סיבה שהגזע הספציפי הוא לא כל כך פופולרי. גזעים "אקזוטיים" יותר נוטים גם לסבול ממחלות "אקזוטיות" יותר. הכוכבים הבלתי מעורערים  הם כלבי שארפיי שנוטים לסבול כמעט מכל דבר אפשרי, מה שהוביל באמריקה לאמרה  "שארפיי זה לא כלב, זאת מחלה". ישנם גם גזעים כמו סן ברנרד ש"תוכננו" לחיות באלפים השוויצריים ולא במזרח התיכון החדש בשלושים מעלות בצל.

אם כבר החלטתם לאמץ כלב גזעי, רצוי מאוד לאמצו מבתי גידול מסודרים ובעלי שם שכן ברבייה וגידול נכון ניתן למנוע חלק גדול מהבעיות הרפואיות וההתנהגותיות. הרי כשאתם קונים פלסמה אתם רוצים לדעת מי "האבא" של המכשיר אז בודאי כשאתם קונים כלב חשוב לדעת מי האבא והאימא של הכלב – גם הביולוגיים וגם ההולכי על שתים (המגדל).

ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז  אציין שלרוב אני ממליץ לאנשים לקחת כלב מעורב.

ראשית, אתם עושים מצווה – כל כלב מעורב שמאומץ, משמעו עוד כלב שמצא בית, אינו משוטט ברחוב, אינו "מבלה" במכלאות או בעמותות ופעמים רבות אתם ממש מצילים את חיו ממוות (כפי שלצערנו, קורה לרבות מחיות הרחוב ובמספרים גדולים). זה אמנם לא מדעי, אבל לתחושתי האישית, כלב שהצלתם גם יהיה אסיר תודה כל חיו ופשוט תראו לו את זה בעיניים כל בוקר.

שנית, גם אם אידיאולוגיה אינה בראש מעינכם, הרי שגם מבחינות סוציומטיות לחלוטין ישנה עדיפות לכלבים מעורבים. לרוב כלב מעורב יהיה בריא יותר, יסבול מפחות בעיות לאורך חיו וגם יחיה יותר זמן.

כך תבלו איתו יותר על שפת הים (בחוף מותר לכלבים כמובן) ופחות בחדר ההמתנה של הוטרינר.

יהיה לכם את הכלב הכי מיוחד בשכונה, הכי אסיר תודה והכי בריא….אז מה צריך יותר?

ניפוץ מיתוסים – בעלי חיים

אם אתם אנשים רגישים  ולא רוצים לסבול מאכזבה אז אולי לא כדאי שתקראו את השורות הבאות בהם אנפץ כמה מהמיתוסים הקשורים בכלבים וחתולים.

מיתוסים קיימים כמעט בכל תחום בחיים ונטייה של מיתוסים הם לעבור מדור לדור, מה שגורם להם לאורך השנים להיחשב אמת. רובם אכן מבוססים על גרעין  של אמת מה שמקנה להם אמינות מסוימת אבל הם עדיין מיתוסים.

המיתוסים כל כך חזקים שמאוד קשה לשכנע אנשים שהם אינם נכונים ואני בטוח שיהיו כאלה שגם בסוף קריאת שורות אלה יגידו לעצמם "לא אכפת לי מה הוא אומר, אני יודע שזה נכון".

אז הנה הם כמה מהמיתוסים שאני שומע באופן קבוע ונוטה לנפץ באכזריות:

1. "הכלב שלי לא אוכל כבר כמה ימים וגם מאוד אפאטי ועייף אבל בדקתי לו את האף והוא לח ורטוב, לכן אני חושב שהוא בריא" .

ובכן, מצב האף הוא קריטריון לא רגיש ולא ספציפי לחלוטין למצבו של הכלב.

אף יבש וחם לא אומר בהכרח שהכלב חולה כמו שאף רטוב ולח לא אומר שהכלב בריא.

לא מלמדים בבית ספר לוטרינריה לבדוק את אפו של הכלב וגם לא תמצאו וטרינר שממשמש את האף של שוקי בבדיקה (אולי רק כדי להגיד לו ברוך הבא למרפאה). הוא יסתמך הרבה יותר על מדידת חום פשוטה, מישוש של קשרי לימפה ועוד.

2. "הכלב מגרד את הטוסיק על הרצפה וזה אומר שיש לו תולעים"

גירוד של הישבן על הרצפה יכול אמנם לנבוע מנוכחות תולעים (ואז לרוב גם תראו תולעים על הצואה או מסביב לישבן) אבל ב- 95% מהמקרים הסיבה לכך שונה לגמרי.

לכלבים וחתולים יש בטוסיק צמד של בלוטות (אם הישבן הוא שעון אז הבלוטות נמצאות בשעה 5 ו- 8) שנקראות בלוטות אנאליות. הבלוטות הללו מייצרות חומר שמצפה את צואת הכלב בזמן היציאה וזה מה שכלבים מריחים בצואה אחד של השני. אפשר להסתכל על זה כעל SMS שהם שולחים אחד לשני.

לעיתים הבלוטות הללו נסתמות והחומר מצטבר בתוכן וזה מאוד מציק לכלב. לכן הוא מגרד את הטוסיק על הרצפה כדי לנסות ולרוקן אותן. אם הוא לא מצליח אתם הולכים לוטרינר שמרוקן את הבלוטות ידנית מה שמשאיר במרפאה ריח "אורנים" ייחודי.

3. "כלב אוכל דשא כשהוא צריך להקיא וזה גם בריא בשבילו"

האמת היא שלא לגמרי ברור לנו למה כלבים אוכלים דשא ויש לכך כמה סיבות אפשריות:

• א. בטבע כלבים טרפו אוכלי עשב ובין השאר אכלו גם דשא שהיה בקיבתם כך שדשא הוא מרכיב נורמלי בדיאטה שלהם וזה המשך של התנהגות טבעית (כמו בורדר קולי שגם אם נולד וחי בעיר, בהזדמנות הראשונה שתהיה לו ידע לאסוף עדר כבשים כמו רועה מיומן).
• ב. זה פשוט טעים להם ועל טעם וריח אין להתווכח. הרי יש גם גולדנים שנהנים מאוד משאריות זבל, חיפושיות עסיסיות ועוד מטעמים.
• ג. נראה שכלבים נוטים לאכול דשא בעיקר כשהם סובלים מגירוי כלשהוא בקיבה או כאבי בטן. אכילת הדשא מקלה עליהם אך גם גורמת להם להקיא.

הם לא אוכלים דשא כדי להקיא אלא מקיאים בגלל שאכלו דשא. בכל מקרה, גם אם זה מקל עליהם הרי שזה אינו בריא עבורם – ההקאות עלולות לגרום לדלקת בוושט, להתייבשות ועוד. חשוב למצוא מה גורם לכלב לכאבי בטן ולטפל בצורה המתאימה.

4. "הגור שלי אוכל קירות כי חסר לו קלציום"

לעיסת חפצים (ובין השאר גם קירות) היא צורך נורמלי ובריא של הגור – לכלבים, כמו לילדים, יש שיני חלב שעם הגיל מתחלפות לשיניים קבועות. בזמן החלפת השיניים ולרוב סביב גיל 6-4 חודשים, הגור סובל מכאבי חניכיים ומכך שהשיניים הקבועות שבקעו עדיין לא "יושבות" היטב בלסת והן די משוחררות. הלעיסה היא דרכו של הגור להתמודד עם הכאב והיא חשובה כדי לקבע את השיניים הקבועות בעצם הלסת.

אכילת הקיר היא לרוב חלק מהתנהגות הלעיסה של הגור ולא מצביעה על חסר סידן או מרכיבים אחרים במזון. עם הגיל, כאשר השיניים מתחלפות, הכאב חולף ולכן גם התנהגות הלעיסה נרגעת.

לכן, גם אם נתתם לכלבכם סידן והייתם מאושרים שאחרי מספר שבועות הוא הפסיק לאכול את הקיר אתם יכולים למחוק את החיוך כיוון שגם אם הייתם נותנים לו סוכריות מנטה הוא היה מפסיק לאכול את הקיר. הוא פשוט התבגר, השיניים התחלפו והכאב בפה נרגע.

5. "חתול תמיד נופל על רגליו"

זאת אמרה די נחמדה רק שהרבה חתולים לא שמעו עליה. חתול אכן ישתדל ליפול על רגליו אך תלוי כמה מפתיעה הייתה הנפילה ואם היה לו מספיק זמן ל"הסתדר" באוויר. לכן, לעיתים, נפילות מגובה נמוך יגרמו לחתול יותר נזק מאשר נפילה ממקום גבוה יותר שמאפשרת לו לנסות לבלום וליפול בצורה בטוחה יותר. כמובן שאם הוא נפל מקומה 15, היה לו אולי הרבה זמן לחשוב בדרך מה ולמה זה קרה, אבל אז גם נפילה על הרגליים לא ממש תעזור……….

6. "לכלבה בריא להמליט ולהיות אמא לפחות פעם אחת"

אני חייב לציין שזה אולי אחד המיתוסים שהכי מרגיזים אותי. מערכת המין של הכלבה היא אולי המערכת הרגישה ביותר לבעיות רפואיות בגוף.  גידולי עטין הם הגידולים הנפוצים ביותר בכלבות, דלקות רחם הינן מסכנות חיים ונפוצות מאוד, ולכן כל גוף וטרינרי מקצועי ורציני ימליץ בחום על עיקור כלבות בגיל צעיר (לרוב בגיל 12-6 חודשים). הרצון להיות אימא הוא "האנשה" שאנו עושים לכלבתנו מתוך חוסר הבנה בסיסי. אנו מעמידים אותה בסכנות הבריאותיות שקשורות בהזדווגות, הריון, המלטה והנקה, שלא לדבר על מציאת בית לגורים ואספקטים של צער בעלי חיים. הכלבה עצמה, אינה מרוויחה דבר מעצם ההריון או הטיפול בגורים פרט אולי לעטינים נפולים וסיכוי גבוה יותר למחלות שונות.

אז אם אתם דואגים ואוהבים את כלבתכם, אנא דאגו לעקר אותה ואל תכניסו אותה להריון.

7. "זה טוב שהכלב מלקק פצעים כי יש לו חומר אנטיביוטי ברוק"

על בסיס זה, אולי כדאי שכל גן ילדים יחזיק כלב שישמש לליקוק הפצעים הנגרמים לילדים בנפילות, חבלות וכדומה.

כאמור, בכל מיתוס יש בדל אמת. אמנם לכלבים אין אנטיביוטיקה ברוק אבל יש אנזימים מסוימים ולכן הליקוק עוזר בסילוק רקמה מתה ובעידוד סירקולציה (זרימת הדם) באזור הפצע. אולם, הליקוק אינו תחליף לחיטוי הפצע או לטיפול אנטיביוטי ובסופו של דבר הוא גם מאוד מזיק ומונע החלמה.

תחשבו על ילד שלא נותן לפצע להחלים וכל הזמן מגרד ופותח אותו מחדש.

8. "כשהכלב מכשכש בזנב זה אומר שהוא שמח"

כשכוש בזנב יכול להצביע על כמה דברים:

כלב שמח ושמחפש אינטראקציה אכן יכשכש בזנב – לרוב הזנב יהיה גבוה והכשכוש יהיה מבסיס הזנב.

אולם, גם כלב דומיננטי או אגרסיבי יכשכש בזנבו, אבל אז לרוב הזנב יהיה מתוח ורק הקצה יכשכש.

כלב שמחזיק את הזנב נמוך ומכשכש מפגין פחד או חוסר ביטחון.

לכן, כשאנו באים לנסות ולהבין את מצב רוחו של הכלב עלינו להסתכל על מכלול של סימנים כגון מצב האוזניים, העיניים, הקולות שהוא משמיע ותנוחת גופו ולא להסתמך רק על הכשכוש בזנב.

ולקינוח, מיתוס מקומי ששמעתי ממגדלת רצינית ומקצועית של גזע מסוים.

לגזע הנ"ל אמורות להיות אוזניים עומדות וזקופות (בדומה לאוזניים של ספוק ממסע בין כוכבים).

אולם, לחלק מהגורים שנולדים האוזניים לא זקופות כפי שרשום בספר מה שמאוד מלחיץ את המגדלים. הטיפול בגורים אלה כולל:

• א. תוספי סחוס כגון מגהגלופלקס (כמו שלוקחים מבוגרים עם בעיות פרקים). ההיגיון "העקום" אומר שבאוזן יש סחוס ולכן אם ניתן תוספי סחוס זה יעזור. כמובן שזה לא נכון.
• ב. כדור נגד תולעים – כאן אין אפילו היגיון "עקום" אלא פשוט אמונה תפלה. המגדלת נתקלה במקרים שלאחר תילוע האוזן "הסתדרה" ולכן ממשיכה בנוהל. יש לציין, שאצל רבים מהגורים האוזניים מזדקפות עצמאית כשהם גדלים ולכן גם אם היינו רוקדים סמבה ומפזרים עלי ורדים זה היה מסתדר (זה לא אומר שריקודי סמבה עוזרים לעיצוב האוזן). אבל כמובן שאין עם מי לדבר, וכל עוד זה לא מזיק, זה גם לא נורא.

ולסיום, כדי לא להיות רק שלילי הנה כמה מיתוסים שהם גם נכונים:

מרק עוף הוא אכן האנטיביוטיקה של הפולנים

מיצוי תה יכול להקל על גירוי בעיניים

והכי חשוב – הכלב הוא אכן ידידו הטוב של האדם!!