קרב סכינים

אחד הדברים שמטרידים את מנוחת בעלי חיות המחמד הוא תזונת הכלב או החתול שלהם (אבל הם גם מוטרדים מעט מהמצב הכלכלי והפצצה האירנית).

הקפדה על תזונה נכונה טומנת בחובה יתרונות רבים כגון צמצום מספר היציאות (חשוב במיוחד אם הכלב מבלה שעות ארוכות לבד), שיפור במרקם היציאות כדי שלא ילכלכו את הכלב ויהיו קלות לאיסוף, שמירה על בריאות חיית המחמד, שמירה על השיניים, שיפור מראה הפרווה (הפחתת קשקשת, יובש, גרד) ואפילו שיפור הריח של חיית המחמד. חשוב שתזונת חיית המחמד תהיה מאוזנת ושלמה ותכיל את כל המרכיבים החיוניים לגוף.

חברי, עמונואל (עולה חדש מארגנטינה), נוהג להאכיל את כלבתו  במה שהוא מאכיל את עצמו – סטייק אנטריקוט ולפעמים הוא מגוון בסינטה. למרות שכלבתו כבר בקושי מצליחה לעבור בדלת המרפאה (וגם הוא מתקשה), הוא בטוח שמדובר בתזונה האיכותית ביותר שהרי "זה מה שהם אכלו בטבע – טרפו כבשים ואכלו סטייקים".

עמנואל שוכח שבטבע זאבים ונמרים (כלבים וחתולים) אמנם טורפים כבשים אבל מעבר לבשר עצמו הם משלימים צרכים תזונתיים על ידי טחינת עצמות, אכילת תוכן קיבה עם צמחים, ולעיתים קינוח באכילת צואה של עצמם או של אחרים. ועם כל זאת הם חיים בממוצע כ-4 שנים בלבד.

אנו חייבים לספק לחיית המחמד שלנו תזונה מאוזנת של חלבונים, פחמימות ושומנים, שתכיל מרכיבים חיוניים (כגון טאורין בחתולים), מינרלים, וויטמינים ומאוד קשה להרכיב תזונה מאוזנת כזאת לבד על בסיס מזון ביתי. לכן, הדבר המומלץ ביותר למרבית האנשים הוא לבסס את תזונת הכלב/חתול על מזון מסחרי איכותי שם כבר עשו עבורכם את העבודה תזונאים מומחים.

והנה מספר טיפים שיעזרו לכם לבחור את המזון המתאים:

1. הסתכלו על רשימת המרכיבים שחייבת על פי חוק להיות מסודרת מהמרכיב בכמות הגדולה למרכיב בכמות הקטנה ביותר. רצוי שהמרכיב הראשון יהיה מקור של חלבון מן החי (כגון עוף, כבש, ממותה) ולא קמחים המיוצרים מפסדים של בעלי חיים או חלבונים מן הצומח .
2. התבוננו בטבלת ההאכלה היומית הנמצאת על האוכל. ככל שהמזון איכותי יותר המנה היומית  תהיה קטנה יותר, השק יחזיק לזמן ארוך יותר וגם תחסכו כסף. ההבדלים בין מזונות שונים יכולים להיות משמעותיים מאוד עד לרמה של 50% ויותר בכמות המזון היומית.
3. תראו אם לחברת המזון יש מספר שירות לקוחות (חינם) ומה היא מדיניות החזרת האוכל. חברות גדולות שבטוחות באיכות המוצר שלהן גם יתנו מענה וגם יסכימו לקבל את האוכל חזרה ולו בשל העובדה שהכלב לא אוהב את האוכל ולא רק בגלל פגם במוצר
4. גם אחרי שאתם משוכנעים שמצאתם את המזון האיכותי, הטעים, הריחני ובמחיר מציאה שלא יחזור, תקנו בפעם הראשונה שק קטן ולא שק ענק כי תמיד ייתכן שהכלב או החתול שלכם יחשוב קצת אחרת ממכם.
5. קנו מזון שמתאים לחיית המחמד שלכם מבחינת גיל, גודל, גזע, רמת פעילות ומצב גופני ובריאותי. הצרכים של פינצ'ר שונים מהצרכים של רוטווילר (גם אם לפינצ'ר יש שיגעון גדלות והוא בטוח שהוא אמסטף). גם רצוי לא לתת ללברדורית מעוקרת שעסוקה ברביצה מול ערוץ הטלנובלות מזון משמין כי אחרת הספה תישבר.

ועוד טיפ שהוא גם טיפ לחיים – תשתדלו לא להיות כמוני ולהיזכר בכל דבר רק ברגע האחרון (בעיקר מדובר ביום נישואים, יום האישה וכל יום אחר שקשור לאשתי ושהיא בטוח זוכרת אותו). תקנו אוכל חדש כשעדיין יש לכם מהאוכל הישן ולא רק ברגע שהשק נגמר ושהכלב אוכל מהעציצים כבר יומיים. זאת כיוון שיש לבצע את המעבר לאוכל חדש בצורה הדרגתית על פני כשבוע,  בו אנו מערבבים את המזון הישן עם החדש… ושיהיה בתיאבון.

אם שותים לא נובחים

כולנו יודעים שסביבת הבית מלאה בחומרים ודברים שאנו לא אמורים לבלוע ואם יש לכם ילדים הרי שברור לכם שאתם צריכים למנוע גישה לדברים כמו חומרי ניקוי ותרופות. בעלי כלבים וחתולים שבטוחים שחיית המחמד שלהם היא הכי חכמה בעולם (וגם הכי יפה, רגישה ובעלת חוש הומור) נוטים לשכוח או לא לדעת שני דברים בסיסיים:

1. מבחינת אינטליגנציה מדובר בילד בן שנתיים מקסימום – ילד בן שנתיים לא הולך לבד בצד הכביש, לא נותנים לו להכניס כל דבר לפה, ולא מצפים ממנו לדעת תמיד מה מותר ומה אסור.
2. יש להם רגישויות משלהם ויש תרופות ומזונות שאסור לתת להם.  לדוגמא: אקמול, אספירין, שום, בצל, שוקולד.

כלבים ישמחו לנסות דברים חדשים ויכניסו כמעט כל דבר שימצאו לפיהם. חתולים, יותר חכמים מבחינה זאת ולא נוטים להרעלות ביתיות אלא אם אנחנו גרמנו לכך על ידי מתן אקמול או ריסוס החתול או הבית בחומר לא מתאים.

אין גבול לדברים שהם חשופים אליהם בבית ובצורה קבועה אני מקבל טלפונים היסטריים על הכלב שאכל את הגלולות נגד הריון שהיו לצד המיטה (אין סכנה מיוחדת),  את הכדורים נגד כאב ראש (כי אחרי שהכלב אכל את הגלולות באו ילדים לעולם), תוספי מזון (כמו מגהגלופלקס או אומגה 3 כי אתם כבר בגיל של נכדים), או את התרופה נגד התקרחות (כי הגנטיקה תמיד מנצחת).

וכל פעם שאני חושב לעצמי ששמעתי כבר הכל דואגים להפתיע אותי עם סיפור חדש כגון זה:

יום שבת, 6 בבוקר מתקשר אליי יוסי ומספר לי שהוא ורונית  התעוררו בגלל קולות גזים עזים שמקורם בבטן כלבתם האהובה דושי. ביקשתי מיוסי לוודא שקולות הגזים באים מהכלבה (כי גם אנשים שנוחרים אוהבים להאשים אחרים) ולהוציא אותה לסיבוב צרכים. כשיוסי ניסה להוציא את דושי לסיבוב הוא גילה שהכלבה גם לא מסוגלת לעמוד ישר ומתנדנדת מצד לצד. זה כבר נשמע מוזר ולכן הפעלתי צ'קלקה וקבענו פגישת היכרות עם דושי במרפאה. ואכן, למרפאה הגיעו יוסי ורונית עם כלבה חייכנית, שמקשקשת בזנב ללא הרף אך איננה מסוגלת לעשות צעד ישר אחד.

To make a long story short, הסתבר שרונית שמה בערב בצק על השיש כדי להכין לחמניות בשבת בבוקר. דושי הכלבה לא חשבה פעמיים ואכלה בלילה את כל הבצק.

ומה יש בבצק? שמרים, ומה שמרים עושים? תוססים, ולכן גם יש גזים.

ומה מייצרים השמרים בתסיסה  – אלכוהול.

הכלבה פשוט הגיע אליי שיכורה. ואם היה תופס אותם שוטר בדרך ומעביר את הכלבה בדיקת ינשוף הוא היה גם שולל לדושי את הרשיון במקום.

דושי קיבלה טיפול מתאים ואחרי 24 שעות חזרה הביתה כשהיא יציבה עם הנג אובר קל.

סוף טוב הכל טוב אבל יש לזכור שהרעלת אלכוהול היא מסוכנת ויכולה לגרום לסימנים קשים, קומה ואף מוות.

ולמוסר ההשכל…

אנו צריכים להיות מודעים לעובדה שהבית הוא מחסן ענק של הרעלות פוטנציאליות. חיית המחמד שלנו מבלה את רוב חייה בתוך הבית וחלק ניכר היא גם מבלה בו לבד או ללא השגחה ולכן תפקידנו כהורים אחראיים הוא להפוך את הבית לסביבה בטוחה עבורם!!!

מעורב זה הכי, אחי

פעמים רבות פונים אליי אנשים לייעוץ לגבי סוג הכלב שכדאי להם לקחת.

תמיד יש את ההתלבטות האם לקחת כלב מעורב או גזעי ומה הגזע המומלץ.

ישנה גם התלבטות באיזה גיל לאמץ כלב ומאיזה מין אבל זה בכתבה נפרדת.

היתרון העיקרי באימוץ כלב גזעי הוא ש- you know what you get.

בכלב גזעי ניתן לצפות מה יהיה מראה הכלב, גודלו, סוג הפרווה ואפילו את אופיו – כמה הוא קל לאילוף, איך הוא מסתדר עם ילדים ועם חיות מחמד אחרות ועוד. זאת כמובן, בתנאי שקראתם את הוראות ההפעלה ולא "קלקלתם אותו בדרך".

יתרון נוסף וחשוב ביותר בכלב גזעי הוא הדאגה לוטרינר ולפרנסתו (אני הרי חולם על פנסיה מוקדמת). גזעים שונים נושאים גנטית נטייה למחלות ובעיות שונות. כמה מהדוגמאות הבולטות הן: בעיות אוזניים בקוקר ספאנייל, גידולי עור בבוקסרים, בעיות אגן וגידולים בטחול בכלב רועים גרמני,  בעיות נשימה ועיניים בכלבים פחוסי אף (פאגים, פקינזים), אבנים בדרכי השתן בדלמטים (שסובלים גם מחסר של תאים אפורים J), בעיות עור בווסטי וכמובן הבעיה הידועה של גולדנים ולברדורים שאוכלים הכל ומהווים מתחרים רציניים לחברות שואבי האבק הגדולות.

יש גם אנשים שרוצים את הגזע המיוחד שאין לאף אחד אחר. אבל תחשבו, אולי יש סיבה שהגזע הספציפי הוא לא כל כך פופולרי. גזעים "אקזוטיים" יותר נוטים גם לסבול ממחלות "אקזוטיות" יותר. הכוכבים הבלתי מעורערים  הם כלבי שארפיי שנוטים לסבול כמעט מכל דבר אפשרי, מה שהוביל באמריקה לאמרה  "שארפיי זה לא כלב, זאת מחלה". ישנם גם גזעים כמו סן ברנרד ש"תוכננו" לחיות באלפים השוויצריים ולא במזרח התיכון החדש בשלושים מעלות בצל.

אם כבר החלטתם לאמץ כלב גזעי, רצוי מאוד לאמצו מבתי גידול מסודרים ובעלי שם שכן ברבייה וגידול נכון ניתן למנוע חלק גדול מהבעיות הרפואיות וההתנהגותיות. הרי כשאתם קונים פלסמה אתם רוצים לדעת מי "האבא" של המכשיר אז בודאי כשאתם קונים כלב חשוב לדעת מי האבא והאימא של הכלב – גם הביולוגיים וגם ההולכי על שתים (המגדל).

ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז  אציין שלרוב אני ממליץ לאנשים לקחת כלב מעורב.

ראשית, אתם עושים מצווה – כל כלב מעורב שמאומץ, משמעו עוד כלב שמצא בית, אינו משוטט ברחוב, אינו "מבלה" במכלאות או בעמותות ופעמים רבות אתם ממש מצילים את חיו ממוות (כפי שלצערנו, קורה לרבות מחיות הרחוב ובמספרים גדולים). זה אמנם לא מדעי, אבל לתחושתי האישית, כלב שהצלתם גם יהיה אסיר תודה כל חיו ופשוט תראו לו את זה בעיניים כל בוקר.

שנית, גם אם אידיאולוגיה אינה בראש מעינכם, הרי שגם מבחינות סוציומטיות לחלוטין ישנה עדיפות לכלבים מעורבים. לרוב כלב מעורב יהיה בריא יותר, יסבול מפחות בעיות לאורך חיו וגם יחיה יותר זמן.

כך תבלו איתו יותר על שפת הים (בחוף מותר לכלבים כמובן) ופחות בחדר ההמתנה של הוטרינר.

יהיה לכם את הכלב הכי מיוחד בשכונה, הכי אסיר תודה והכי בריא….אז מה צריך יותר?

ניפוץ מיתוסים – בעלי חיים

אם אתם אנשים רגישים  ולא רוצים לסבול מאכזבה אז אולי לא כדאי שתקראו את השורות הבאות בהם אנפץ כמה מהמיתוסים הקשורים בכלבים וחתולים.

מיתוסים קיימים כמעט בכל תחום בחיים ונטייה של מיתוסים הם לעבור מדור לדור, מה שגורם להם לאורך השנים להיחשב אמת. רובם אכן מבוססים על גרעין  של אמת מה שמקנה להם אמינות מסוימת אבל הם עדיין מיתוסים.

המיתוסים כל כך חזקים שמאוד קשה לשכנע אנשים שהם אינם נכונים ואני בטוח שיהיו כאלה שגם בסוף קריאת שורות אלה יגידו לעצמם "לא אכפת לי מה הוא אומר, אני יודע שזה נכון".

אז הנה הם כמה מהמיתוסים שאני שומע באופן קבוע ונוטה לנפץ באכזריות:

1. "הכלב שלי לא אוכל כבר כמה ימים וגם מאוד אפאטי ועייף אבל בדקתי לו את האף והוא לח ורטוב, לכן אני חושב שהוא בריא" .

ובכן, מצב האף הוא קריטריון לא רגיש ולא ספציפי לחלוטין למצבו של הכלב.

אף יבש וחם לא אומר בהכרח שהכלב חולה כמו שאף רטוב ולח לא אומר שהכלב בריא.

לא מלמדים בבית ספר לוטרינריה לבדוק את אפו של הכלב וגם לא תמצאו וטרינר שממשמש את האף של שוקי בבדיקה (אולי רק כדי להגיד לו ברוך הבא למרפאה). הוא יסתמך הרבה יותר על מדידת חום פשוטה, מישוש של קשרי לימפה ועוד.

2. "הכלב מגרד את הטוסיק על הרצפה וזה אומר שיש לו תולעים"

גירוד של הישבן על הרצפה יכול אמנם לנבוע מנוכחות תולעים (ואז לרוב גם תראו תולעים על הצואה או מסביב לישבן) אבל ב- 95% מהמקרים הסיבה לכך שונה לגמרי.

לכלבים וחתולים יש בטוסיק צמד של בלוטות (אם הישבן הוא שעון אז הבלוטות נמצאות בשעה 5 ו- 8) שנקראות בלוטות אנאליות. הבלוטות הללו מייצרות חומר שמצפה את צואת הכלב בזמן היציאה וזה מה שכלבים מריחים בצואה אחד של השני. אפשר להסתכל על זה כעל SMS שהם שולחים אחד לשני.

לעיתים הבלוטות הללו נסתמות והחומר מצטבר בתוכן וזה מאוד מציק לכלב. לכן הוא מגרד את הטוסיק על הרצפה כדי לנסות ולרוקן אותן. אם הוא לא מצליח אתם הולכים לוטרינר שמרוקן את הבלוטות ידנית מה שמשאיר במרפאה ריח "אורנים" ייחודי.

3. "כלב אוכל דשא כשהוא צריך להקיא וזה גם בריא בשבילו"

האמת היא שלא לגמרי ברור לנו למה כלבים אוכלים דשא ויש לכך כמה סיבות אפשריות:

• א. בטבע כלבים טרפו אוכלי עשב ובין השאר אכלו גם דשא שהיה בקיבתם כך שדשא הוא מרכיב נורמלי בדיאטה שלהם וזה המשך של התנהגות טבעית (כמו בורדר קולי שגם אם נולד וחי בעיר, בהזדמנות הראשונה שתהיה לו ידע לאסוף עדר כבשים כמו רועה מיומן).
• ב. זה פשוט טעים להם ועל טעם וריח אין להתווכח. הרי יש גם גולדנים שנהנים מאוד משאריות זבל, חיפושיות עסיסיות ועוד מטעמים.
• ג. נראה שכלבים נוטים לאכול דשא בעיקר כשהם סובלים מגירוי כלשהוא בקיבה או כאבי בטן. אכילת הדשא מקלה עליהם אך גם גורמת להם להקיא.

הם לא אוכלים דשא כדי להקיא אלא מקיאים בגלל שאכלו דשא. בכל מקרה, גם אם זה מקל עליהם הרי שזה אינו בריא עבורם – ההקאות עלולות לגרום לדלקת בוושט, להתייבשות ועוד. חשוב למצוא מה גורם לכלב לכאבי בטן ולטפל בצורה המתאימה.

4. "הגור שלי אוכל קירות כי חסר לו קלציום"

לעיסת חפצים (ובין השאר גם קירות) היא צורך נורמלי ובריא של הגור – לכלבים, כמו לילדים, יש שיני חלב שעם הגיל מתחלפות לשיניים קבועות. בזמן החלפת השיניים ולרוב סביב גיל 6-4 חודשים, הגור סובל מכאבי חניכיים ומכך שהשיניים הקבועות שבקעו עדיין לא "יושבות" היטב בלסת והן די משוחררות. הלעיסה היא דרכו של הגור להתמודד עם הכאב והיא חשובה כדי לקבע את השיניים הקבועות בעצם הלסת.

אכילת הקיר היא לרוב חלק מהתנהגות הלעיסה של הגור ולא מצביעה על חסר סידן או מרכיבים אחרים במזון. עם הגיל, כאשר השיניים מתחלפות, הכאב חולף ולכן גם התנהגות הלעיסה נרגעת.

לכן, גם אם נתתם לכלבכם סידן והייתם מאושרים שאחרי מספר שבועות הוא הפסיק לאכול את הקיר אתם יכולים למחוק את החיוך כיוון שגם אם הייתם נותנים לו סוכריות מנטה הוא היה מפסיק לאכול את הקיר. הוא פשוט התבגר, השיניים התחלפו והכאב בפה נרגע.

5. "חתול תמיד נופל על רגליו"

זאת אמרה די נחמדה רק שהרבה חתולים לא שמעו עליה. חתול אכן ישתדל ליפול על רגליו אך תלוי כמה מפתיעה הייתה הנפילה ואם היה לו מספיק זמן ל"הסתדר" באוויר. לכן, לעיתים, נפילות מגובה נמוך יגרמו לחתול יותר נזק מאשר נפילה ממקום גבוה יותר שמאפשרת לו לנסות לבלום וליפול בצורה בטוחה יותר. כמובן שאם הוא נפל מקומה 15, היה לו אולי הרבה זמן לחשוב בדרך מה ולמה זה קרה, אבל אז גם נפילה על הרגליים לא ממש תעזור……….

6. "לכלבה בריא להמליט ולהיות אמא לפחות פעם אחת"

אני חייב לציין שזה אולי אחד המיתוסים שהכי מרגיזים אותי. מערכת המין של הכלבה היא אולי המערכת הרגישה ביותר לבעיות רפואיות בגוף.  גידולי עטין הם הגידולים הנפוצים ביותר בכלבות, דלקות רחם הינן מסכנות חיים ונפוצות מאוד, ולכן כל גוף וטרינרי מקצועי ורציני ימליץ בחום על עיקור כלבות בגיל צעיר (לרוב בגיל 12-6 חודשים). הרצון להיות אימא הוא "האנשה" שאנו עושים לכלבתנו מתוך חוסר הבנה בסיסי. אנו מעמידים אותה בסכנות הבריאותיות שקשורות בהזדווגות, הריון, המלטה והנקה, שלא לדבר על מציאת בית לגורים ואספקטים של צער בעלי חיים. הכלבה עצמה, אינה מרוויחה דבר מעצם ההריון או הטיפול בגורים פרט אולי לעטינים נפולים וסיכוי גבוה יותר למחלות שונות.

אז אם אתם דואגים ואוהבים את כלבתכם, אנא דאגו לעקר אותה ואל תכניסו אותה להריון.

7. "זה טוב שהכלב מלקק פצעים כי יש לו חומר אנטיביוטי ברוק"

על בסיס זה, אולי כדאי שכל גן ילדים יחזיק כלב שישמש לליקוק הפצעים הנגרמים לילדים בנפילות, חבלות וכדומה.

כאמור, בכל מיתוס יש בדל אמת. אמנם לכלבים אין אנטיביוטיקה ברוק אבל יש אנזימים מסוימים ולכן הליקוק עוזר בסילוק רקמה מתה ובעידוד סירקולציה (זרימת הדם) באזור הפצע. אולם, הליקוק אינו תחליף לחיטוי הפצע או לטיפול אנטיביוטי ובסופו של דבר הוא גם מאוד מזיק ומונע החלמה.

תחשבו על ילד שלא נותן לפצע להחלים וכל הזמן מגרד ופותח אותו מחדש.

8. "כשהכלב מכשכש בזנב זה אומר שהוא שמח"

כשכוש בזנב יכול להצביע על כמה דברים:

כלב שמח ושמחפש אינטראקציה אכן יכשכש בזנב – לרוב הזנב יהיה גבוה והכשכוש יהיה מבסיס הזנב.

אולם, גם כלב דומיננטי או אגרסיבי יכשכש בזנבו, אבל אז לרוב הזנב יהיה מתוח ורק הקצה יכשכש.

כלב שמחזיק את הזנב נמוך ומכשכש מפגין פחד או חוסר ביטחון.

לכן, כשאנו באים לנסות ולהבין את מצב רוחו של הכלב עלינו להסתכל על מכלול של סימנים כגון מצב האוזניים, העיניים, הקולות שהוא משמיע ותנוחת גופו ולא להסתמך רק על הכשכוש בזנב.

ולקינוח, מיתוס מקומי ששמעתי ממגדלת רצינית ומקצועית של גזע מסוים.

לגזע הנ"ל אמורות להיות אוזניים עומדות וזקופות (בדומה לאוזניים של ספוק ממסע בין כוכבים).

אולם, לחלק מהגורים שנולדים האוזניים לא זקופות כפי שרשום בספר מה שמאוד מלחיץ את המגדלים. הטיפול בגורים אלה כולל:

• א. תוספי סחוס כגון מגהגלופלקס (כמו שלוקחים מבוגרים עם בעיות פרקים). ההיגיון "העקום" אומר שבאוזן יש סחוס ולכן אם ניתן תוספי סחוס זה יעזור. כמובן שזה לא נכון.
• ב. כדור נגד תולעים – כאן אין אפילו היגיון "עקום" אלא פשוט אמונה תפלה. המגדלת נתקלה במקרים שלאחר תילוע האוזן "הסתדרה" ולכן ממשיכה בנוהל. יש לציין, שאצל רבים מהגורים האוזניים מזדקפות עצמאית כשהם גדלים ולכן גם אם היינו רוקדים סמבה ומפזרים עלי ורדים זה היה מסתדר (זה לא אומר שריקודי סמבה עוזרים לעיצוב האוזן). אבל כמובן שאין עם מי לדבר, וכל עוד זה לא מזיק, זה גם לא נורא.

ולסיום, כדי לא להיות רק שלילי הנה כמה מיתוסים שהם גם נכונים:

מרק עוף הוא אכן האנטיביוטיקה של הפולנים

מיצוי תה יכול להקל על גירוי בעיניים

והכי חשוב – הכלב הוא אכן ידידו הטוב של האדם!!