מחלת הכלבת


מחלת הכלבת

מאת ד"ר עדי ירון

מחלת הכלבת היא אחת המחלות הנפוצות והמפחידות ביותר של בני אדם וחיות.

המחלה נגרמת ע"י נגיף שמסוגל לפגוע בכל היונקים בעלי דם חם ומועבר ברוק ע"י נשיכה. מרגע שמופיעים סימני המלה באדם או בבע"ח אין אפשרות להצילם והמוות וודאי.

היסטוריית המחלה

מחלת הכלבת היא מחלה עתיקה מאוד. דיווחים על המחלה מופיעים כבר מסביבות 2300 לפנה"ס והיא אף מאוזכרת בתנ"ך ובכתבי הרמב"ם. בסביבות המאה ה-18, יחד עם עליית הפופולריות של אחזקת חיות מחמד, התפשטה המחלה לרב אירופה וגם ליבשות אחרות.

המחקר על המחלה הלך והתקדם מאז תחילת המאה ה-19, אז הוכח כי רוק מהווה מעביר של המחלה והיא הוגדרה כמחלת עצבים. החיסון הראשון למחלה פותח ב- 1885 ע"י לואי פסטר (שפיתח את החיסון ע"י ייבוש חוטי שידרה של ארנבות נגועות). בכך גם נפתח עידן חדש של מלחמה במחלות ויראליות ע"י חיסון.

כיום, המחלה עדיין נפוצה כמעט בכל העולם, פרט לבריטניה, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד מספר איים בודדים.

מקור המחלה

במקומות שונים בעולם המחלה מועברת ע"י בע"ח שונים כגון עטלפים, זאבים, נמיות, שועלים ועוד.

(עטלפים הם היונקים היחידים שידועים כיכולים להיות נגועים בנגיף ללא פיתוח סימני מחלה)

בארץ, מקור המחלה מבע"ח משלושה סוגים עיקריים:

  1. חיות מחמד – כלבים וחתולים
  2. חיות משק – בקר, צאן וסוסים
  3. חיות בר – שועלים, זאבים ועוד

בשנים האחרונות נמצא כי שועלים הם המפיצים העיקריים של המחלה בארץ.

סימני המחלה

המחלה מועברת בעיקר ע"י נשיכות ושריטות, כאשר רוק של בע"ח נגוע בא במגע עם רקמת גוף פגועה. הווירוס שחודר לגוף, מתחיל לנדוד אל המוח שם הוא מתרבה.

תקופת הדגירה (מרגע ההדבקות ועד הופעת סימני המחלה) יכולה לנוע מ-10 ימים ועד שנה, תלוי במקום הנשיכה וכמות הנגיף שחדרה. מקרה, בע"ח שכבר מראים סימני מחלה, ימותו תוך 10 ימים.

למחלה סימנים רבים ומגוונים ואין סימנים ספציפיים שמאפיינים כלבת בלבד.

בשלבים הראשונים של המחלה יופיעו סימנים של חוסר מנוחה, ריור, הקאות, ושינויי התנהגות של בע"ח. לאחר מכן, הסימנים מתחזקים – בע"ח הופך לתוקפן (תוקף בע"ח, בנ"א ואף עצמים דוממים), מילל, מופיע ריר קצפי, נע למרחקים ללא מטרה, פוחד ממים, קולות הנביחה משתנים (בגלל שיתוק שרירים באזור בית הבליעה) ומופיעות עוויתות.

בשלבים הסופיים ישנו שיתוק הדרגתי ומוות.

המחלה בישראל

מ-1948 ועד 1958 מתו בארץ 23 אנשים מהמחלה. מאז החלו השירותים הווטרינרים בפעולות מניעה שחלקן מעוגנות ב"חוק הכלבת", המהווה חוק מדינה לכל דבר ומגדיר את דרכי המלחמה והמניעה של מחלת הכלבת. במשך כ- 15 שנה לא היו מקרי מחלה בבנ"א אך ב- 97 המלה חזרה להופיע גם בבנ"א ושלושה אנשים מתו ממנה.

בשנת 2004, היה מקרה מוות של אישה שננשכה ע"י חתול באזור ירוחם. בנוסף, בעוד שבעבר המקרים היו מרוכזים בעיקר באזור ירושלים, דרום הר חברון ודרום הערבה, הרי שהשנה ריכוזי המקרים הם בבאר שבע, הערבה הדרומית, לאורך הקו הירוק ובאיזור השרון הדרומי (בצופית ושדה ורבורג).

פעולות מניעה

המניעה מתבצעת בכמה מישורים:

  1. חובת חיסון כלבים – ע"פ החוק חובה לחסן כל כלב נגד כלבת פעם בשנה, החל מגיל 3 חודשים.
  2. חיסון חיות בר – ע"י פיתיונות המכילים תרכיב חיסון.
  3. מניעת שיטוט כלבים – ע"פ חוק הכלבת כלבים משוטטים מוסגרים ומומתים.
  4. חיסון אוכלוסיות בסיכון – כגון וטרינרים, כלבנים וכדומה.
  5. פעולות הסברה – להדגיש את החשיבות של המלחמה במחלה ומתן תשומת לב לזיהוי ודיווח.

עבור רובנו, הדבר החשוב ביותר הינו מניעת המחלה בחיות המחמד איתן אנו נמצאים במגע יומיומי קרוב. ישנה אומנם חובת חיסון רק לגבי כלבים אך מומלץ מאוד לחסן גם חתולים (כאמור, מקרה המוות האחרון נבע מנשיכת חתול). יש להימנע ממגע עם חיות משוטטות ובעיקר עם חיות בר. במיוחד יש להיזהר מבע"ח תוקפניים, מריירים וחיות בר שאינן חוששות להתקרב לבנ"א.

ע"פ החוק, יש להסתובב עם הכלב קשור ברצועה ועם מחסום. גם אם כלבכם הוא פודל ננסי שמחוסן מזה 10 שנים, אם ינשך, הוא ייכנס להסגר.

במקרה ונושכתם, יש לשטוף את מקום הפציעה במים וסבון ולחטא את המקום עם כוהל או יוד. יש לפנות לרופא לבדיקה שידווח על המקרה ללשכה האזורית לבריאות הציבור. חשוב לנסות ולזהות את בע"ח הנושך כדי שיהיה ניתן לאתרו ולהכניסו להסגר למשך 10 ימים. מטרת ההסגר היא לצפות בבע"ח ולעקוב אחר סימנים של המחלה. ההסגר הוא רק לגבי כלבים וחתולים. חיות בר שנשכו, מומתות ומועברות לבדיקת כלבת במכון הוטרינרי.

ולסיכום, היו ערניים, שמרו על עצמכם ועל חיות המחמד שלכם וגם אם החוק נשמע לנו לעיתים קר ואכזר זכרו שהכלבת היא מחלה אכזרית ולא סלחנית ולכן עלינו לעשות הכל כדי לסייע במניעתה.

כל הזכויות שמורות, מרפאה וטרינרית אזורי חן