האם לסרס את הכלב שלי?


טאץ' עליז לכלב שמעיז

מאת ד"ר עדי ירון

אנשים רבים נוטים להזכיר עיקור (לכלבות) וסירוס (לזכרים) בנשימה אחת. אבל, למען האמת, שני הדברים רחוקים מאוד אחד מן השני הן מבחינת משמעות ויתרונות הניתוח והן מבחינת הניתוח עצמו.

בריאות הגוף

בזכרים, היתרונות הבריאותיים של הסירוס פחותים מאשר בנקבות. דלקות או גידולים של האשך אינם דבר שכיח ולכן מבחינה זאת חשיבות הסירוס פחותה (אך עדיין קיימת). היתרון הרפואי העיקרי הוא במניעת מחלות של בלוטת הערמונית (פרוסטטה) שאופייניות לכלבים בוגרים לא מסורסים, וכן למניעה של דלקות שק האשכים. מצבים אלו נפוצים יותר אבל, לרוב אינם מסוכנים וברי טיפול.

לסירוס יש חשיבות בריאותית בכלבים עם אשכים טמירים (אשכים שלא ירדו לשק האשכים). במקרה זה, הסיכוי למחלות שונות כגון גידולים באשכים גבוה פי כמה מאשר בכלב רגיל ולכן מאוד מומלץ לסרס זכר ששני אשכיו לא ירדו עד גיל שנה. לרוב, רק אשך אחד לא ירד אבל חשוב להוציא גם את האשך התקין שכן מדובר בבעיה תורשתית שאיננו רוצים להעביר הלאה.

בריאות הנפש

בזכר, הסירוס חשוב בעיקר כאמצעי למניעה או פתרון של בעיות התנהגות ופחות כאמצעי בריאותי.
הסירוס יכול לעזור בבעיות רבות כגון:

  • דומיננטיות הכלב וקשיים באילוף – הכלב הוא חיה להקתית ולכל להקה יש מנהיג. זכר לא מסורס עלול להילחם עם שאר בני המשפחה על מנהיגות הלהקה. הבעלים יראה זאת כ"חוסר חינוך" – כלב שלא נשמע לבעליו, עושה כרצונו בבית, עולה על המיטות וכדומה. לעיתים הכלב כן ישמע לאחד מבני הבית (ולמרבה השוביניזם לרוב זה הגבר) אבל יהיה בעייתי עם שאר בני המשפחה.
  • אגרסיביות כלפי כלבים ואנשים – זכר לא מסורס יגן על הטריטוריה שלו, יילחם על מקומו ויוכיח את גבריותו. הדבר יתבטא בתוקפנות הן כלפי כלבים אחרים וגם כלפי אנשים. אסור להשלים עם תוקפנות של כלב (שמהווה את הסיבה מספר 1 בארה"ב להרדמת חסד של כלבים) וצעד עיקרי בהתמודדות עם הבעיה הוא סירוס.
  • הסירוס עוזר לא רק במניעת תוקפנות אקטיבית אלא גם פאסיבית – כולנו מכירים את הכלב השכונתי (לרוב פינצ'ר מעורב) שמעורר את תיאבון כל כלבי השכונה וכולם מנסים לנגוס בו בכל מפגש. אם אתם בעלים של כלב כזה, גם אם הוא רגוע ונחמד, סירוס יעזור בהפחתת התוקפנות המופנית אליו מכלבים אחרים ואולי אף תציל את חיו. מניסיון, הכלבים הקטנים הם הנבחנים ביותר, האמיצים ביותר, לעיתים המעצבנים ביותר ובטוח הננשכים ביותר.
  • התנהגות מינית חריגה –  בהתחלה זה אולי מצחיק ומעלה חיוך, אבל כשמגיעים אורחים והכלב מתאהב להם ברגליים ומנסה לעשות להם מעשים מגונים זה קצת מביך. גם לבני הבית וגם לאורחים לא תמיד נעים להסתובב עם כלב שנתלה להם על הרגליים.
  • כלבות מיוחמות בסביבה – כאשר כלב לא מסורס חש בנקבה מיוחמת השינוי ההתנהגותי יכול להיות קיצוני. החל מניסיונות חוזרים ונשנים לברוח מהבית (מה שעלול להוביל לאיבוד הכלב, דריסתו וכדומה) ועד יללות בלתי נפסקות, חוסר אכילה ודיכאון. כמובן שלזכר מסורס נקבה מיוחמת "לא מזיזה".
  • הפרשות מהפין – מדובר אמנם בהפרשות נורמליות אבל לא תמיד סימפטיות שלרבים מהבעלים הן מפריעות. סירוס פותר את הבעיה במהירות.

הניתוח עצמו

ניתוח הסירוס הוא ניתוח פשוט יחסית וכמעט ללא סיבוכים, וזאת בניגוד לעיקור בנקבות שהוא ניתוח ארוך ומורכב יותר. בניתוח מוציאים את האשכים (ולא רק קושרים את צינורות הזרע) שכן המטרה העיקרית אינה למנוע ריבוי אלא למנוע ולפתור בעיות בריאותיות או התנהגותיות. ההתאוששות של הכלב מהניתוח מהירה ויום אח"כ הוא כבר שב להתרוצץ עם חבריו בדשא. לרוב, אין צורך בטיפול אנטיביוטי בבית אלא רק להוציא תפרים לאחר 10 ימים מהניתוח.

ניפוץ מיתוסים

"הכלב אומנם משוגע אבל אם נביא לו פעם אחת נקבה הוא יירגע" – אז זהו, שלא. אפילו בדיוק להפך.
כלב שהתנסה בהזדווגות הופך הרבה פעמים לעוד יותר נחוש בדעתו ואובססיבי להשיג את מבוקשו בכל מחיר וממש לא נרגע.

"הכלב ישמין לאחר סירוס" – סירוס לא משמין, אוכל משמין.
לזכר מסורס אכן יש נטייה להשמנה אבל אם נשגיח עליו מבחינת רמת פעילות וכמויות מזון מתאימות הוא לא ישמין!!. בהחלט צריכים להיות יותר ערניים למשקל הכלב לאחר סירוס מאשר לפניו.

"רמבו יהפוך לסיסי ויאבד את שמחת חיו" –  הסירוס לא הופך את הכלב למדוכא ולא לישנוני.
עם זאת, אם רמבו ישמין ויהפוך לבטטה קטנה אז הוא יתחיל גם להתנהג כמו בטטה קטנה – לשבת מול הטלוויזיה כל היום ולעסוק בעיקר בספורט ההליכה מצלחת האוכל לספה וחזרה (ספורט מאוד פופולרי אצל חתולים פרסיים).
הכלב לא מאבד את שמחת חיו ולא נהנה פחות לשחק ולהשתולל לאחר סירוס. מבחינות מסוימות הוא אפילו נשאר עם התנהגות "גורית" לאורך יותר זמן ולא מזדקן.

לסיכום

בטבע, כלב חש בנקבה מיוחמת ואץ לעשות את שלו. בדירה בקומה 7, הכלב חש בנקבה מיוחמת אבל נועלים אותו בבית ומוציאים אותו רק עם רצועה. האשכים הופכים להיות גורם מתסכל – הם מייצרים הורמון מין גברי (טסטסטורון) שאומר לכלב "צא להכיר כלבות, תגן על הטריטוריה שלך ותהיה מנהיג הלהקה" ואילו אנחנו אומרים ומצפים ממנו בדיוק להפך ומתוך רחמים גם נמנעים מלסרס אותו.  אז פלא שלפעמים הכלב משוגע?

כל הזכויות שמורות, מרפאה וטרינרית אזורי חן