עזרה ראשונה לחיית המחמד

עזרה ראשונה לחיית המחמד

מאת ד"ר עדי ירון – מרפאה וטרינרית אזורי חן

מטרת המאמר הינה להקנות כלים שיאפשרו לתת טיפול ראשוני ומיידי לחיית המחמד שלכם כאשר היא במצוקה.  בכל מקרה, ולא משנה מה הבעיה ישנם מספר עקרונות בסיסיים שיש לזכור ולפעול על פיהם:

1. לשמור על קור רוח.
2. לשמור על עצמכם – בע"ח במצוקה (גם אם הוא כלבכם הנאמן והמוכר) עלול לנהוג באופן בלתי צפוי כאשר הוא פצוע, חולה ומפחד ולכן יש לגשת אליו בזהירות. אמצעי הגנה אפשריים הם להשתמש במחסום פה או במגבות.
3. לא לגרום נזק – יש לתת טיפול ראשוני בלבד ובכל מקרה להמנע מגרימת נזק מיותר. עליכם לזכור שבע"ח אינו אדם ולא כל דבר שמתאים לאנשים יתאים גם לחיית המחמד שלכם, בעיקר אמור הדבר לגבי שימוש בתרופות ביתיות זמינות כגון אקמול, אספירין ועוד.
4. להביא את בע"ח הפצוע במהירות האפשרית לווטרינר – רק הוא יוכל לקבוע מה רמת הנזק ואיזה טיפול יש לתת. גם אם נראה לכם שהחיה נרגעה ומרגישה טוב יותר חשוב להביאה לוטרינר על מנת שיבצע בדיקה מקיפה ויוודא שהכל תקין. דוגמאות נפוצות הן לאחר תאונות דרכים שלבעלים נראה שהכלב בסדר והוא לא מוצא פגיעות חיצוניות ולכן הוא מעכב או בכלל נמנע מביקור אצל הוטרינר ובדיעבד (לאחר שבועות ואפילו חודשים) מסתבר שיישנה פגיעה בסרעפת.

כמה מהמצבים הנפוצים בהם אתם עלולים להיתקל הם:

פצעים וחתכים

פגיעות מאוד נפוצות, קורות בעיקר תוך כדי ריצה ומשחק בשטחים פתוחים (בים) כאשר החיה נתקלת בחפץ חד או דורכת על זכוכיות, אבנים וכדומה.

ראשית יש לעצור דימומים – השיטה היעילה ביותר היא על ידי הפעלת לחץ ישיר על איזור הדימום עם פד גזה או בד נקי אחר. רצוי לא להשתמש בחוסם עורקים שעלול לגרום לנזק (זוכרים את עיקרון מס' 3…..). לאחר בקרת דימומים יש לשטוף את איזור הפצע היטב עם מים זורמים ולחטות את האיזור בתמיסה כגון פולידין או סביאור. רוב החתכים הם באיזור הגפיים וניתן לשים חבישה זמנית עד להגעה לווטרינר הקרוב.  החבישה צריכה להיות עד קצה הרגל ולכלול שכבה ראשונית עבה של צמר גפן (בערך כפליים מעובי הרגל) ורק עליה הידוק באמצעות גזה או תחבושת אלסטית. יש למנוע מהכלב ללקק את האיזור הפגוע שכן הוא יכול להגדיל את הנזק.

פצעי נשיכה

זהו מקרה ספציפי של הקבוצה הקודמת ועקרונות הטיפול זהים אך ישנם שני דגשים חשובים:

1. לעיתים הפצע החיצוני קטן ואינו נראה רציני אך ייתכן נזק נרחב לרקמות עמוקות.
2. יש סיכון גבוה לזיהום שכן כלבים וחתולים נוטים לא לצחצח שיניים פעמיים ביום.

לכן, במיוחד בפצעי נשיכה צריך הכלב להיבדק ע"י הוטרינר בהקדם כדי לוודא שאין נזק פנימי ולקבל כיסוי אנטיביוטי שימנע התפתחות זיהומים.

הכשת נחש

ההכשות מסוכנות בעיקר בתחילת הקיץ לאחר שנחשים קמים משנת החורף והארס מרוכז במיוחד. הנחשים נמצאים אמנם בעיקר בשדות ושטחים חקלאיים אך גם באיזורי מגורים ובערים.

לרוב הכלב רץ אל המקום בו נמצא הנחש, דוחף את אפו ומוכש באיזור הפנים – הסכנה המיידית לחיי הכלב הכלב נובעת מהנפיחות הרבה שתופיע ועלולה לגרום לחנק. יש לנסות ולהרגיע את הכלב, למנוע תזוזה מיותרת, לשטוף את איזור ההכשה במים זורמים ולשים עליו קרח עד הגעה לוטרינר.

הנחש הארסי העיקרי בארץ הוא הצפע וקיים אנטי סרום שנותנים לכלב המוכש.

הכשות נחשים הם לרוב המסוכנות ביותר אך ישנם גם חרקים  נוספים (דבורים, צרעות וכדומה) שעקיצתם עלולה לגרום לתגובה אלרגית קשה בכלב. הטיפול בכלב זהה לטיפול הניתן בהכשת נחש.  אם ידוע שלכלב ישנה רגישות לעקיצות חרקים ניתן לבקש מהוטרינר כדור של אנטיהיסטמינים אותו תוכלו לתת לכלב מיידית עם הופעת הסימנים, גם כאשר אתם באמצע טיול ברחבי הארץ.

מכת חום

בעיה חמורה בעיקר בקיץ ונפוצה יותר בכלבים עם פרווה ארוכה וכלבים פחוסי אף (כגון בוקסרים). מופיעה כאשר הבעלים מאמץ את הכלב יתר על המידה (יוצא לטיול אופניים ארוך באמצע הצהריים כאשר הכלב רץ אחריו) או כאשר הכלב, שאינו יודע לשים את הגבול, מתרוצץ ומשחק עם חבריו ביום חם. סימנים של מכת חום בכלב כוללים נשימה מהירה, דופק מהיר ובהמשך ייתכנו גם עוויתות ואיבוד הכרה.

הטיפול כולל הוצאת הכלב מהשמש, וקרור גופו ע"י שטיפה במים קרים, אמבטיה קרה או עטיפת גופו במגבות רטובות ושימוש במאוורר. יש לעודד את הכלב לשתות מים קרים במנות קטנות ולפנותו את הווטרינר.

הרעלות

למרבה הצער, חיות המחמד שלנו לא תמיד אנינות טעם (נשמע מוכר לכם, בעלי הלברדור והגולדן?), לא קוראות תוויות ונוטות להכניס לפיהם דברים שלא אמורים להיות שם. ההרעלות הנפוצות הן כתוצאה מבליעת חומרי ניקוי ביתיים, תרופות וחומרי הדברה (בעיקר מסוג זרחנים אורגניים ונוגדי קרישה) אך ישנן גם הרעלות מדברים שהבעלים נותנים לחיית המחמד במודע כגון שוקולד, מזון המכיל שום ובצל, מתן אקמול ועוד.

סימני ההרעלה משתנים ע"פ סוג הרעל, הכמות שנספגה, גודל הכלב והזמן שעבר מהבליעה.

בעיקרון, יש טעם בגרימת הקאה עד 4 שעות לאחר בליעת הרעל וניתן לעשות זאת גם בבית ע"י מתן מים עם כפית מי סבון, סודה לשתייה, תמיסת חרדל או מי חמצן מהולים. עם זאת, אין לגרום להקאה אם הכלב אינו בהכרה וללא הוראה מפורשת מהווטרינר שכן במקרים מסוימים של בליעת חומרים צורבים (כגון אקונומיקה) הקאה רק תחמיר את המצב. ייתכן ובטלפון הווטרינר ייעץ לכם גם על מתן חומרים שיכולים להפחית את ספיגת הרעל בקיבה כגון כדורי פחם, חלב או חלבון ביצה (תלוי בסוג הרעל).

יש להפנות את הכלב במהירות לווטרינר ולא לשכוח להביא קופסא, תווית או כל דגימה אחרת מהרעל. אם הכלב הקיא יש להביא גם דגימה מההקאה.

ערכת עזרה ראשונה לחיות

כדי שתהיו מוכנים ותוכלו לפעול במהירות בכל מצב ניתן להכין ערכת עזרה ראשונה ביתית גם לחיית המחמד שלכם. הערכה צריכה לכלול:

1. טלפון חירום של הוטרינר שלכם
2. 20 גאזות
3. תחבושת אלסטית נצמדת
4. 2 חבילות צמר גפן
5. פלסטר לחבישה
6. תמיסת פולידין
7. משחה אנטיביוטית
8. מספרי חבישה
9. כדורי פחם פעיל
10. סודה לשתייה

לסיכום

מרוב הסכנות הפוטנציאליות שתוארו להלן ניתן להימנע בקלות.

אם תשמרו על כלבכם כראוי, סביבתו תהיה נקייה ומטופלת, הפעילות מבוקרת ותדאגו לספק לו מים באופן מספיק (גם בעת טיולים) לא תגיעו כלל למצב שתזדקקו לעזרה ראשונה. וכבר היה מי שאמר "אדם נבון לא ייכנס למצב שרק אדם חכם יוכל לצאת ממנו".

עם זאת, רצוי לקרוא, לשמור ולהפנים את תוכן הכתבה כדי שאם זה יקרה לכם תדעו מה לעשות ותגדילו את הסיכוי של חיית המחמד שלכם לשוב אליכם מאושרת ובריאה מהר ככל האפשר.