חסימת דרכי השתן בחתולים

חסימת דרכי השתן בחתולים

מאת ד"ר עדי ירון

רקע

מחלות בדרכי השתן של חתולים הם אחד מהמצבים הנפוצים שווטרינרים נתקלים בהם. הכינוי המקצועי שניתן למצבים אלו הוא FLUTD שהם ראשי תיבות של Felin Lower Urinary Tract Disease כלומר, מחלת דרכי השתן התחתונות בחתולים. מונח זה בא לתאר מכלול של סימנים המופיעים בחתולים עם בעיות בדרכי השתן התחתונות, שהנפוצים שבהם הם טפטוף שתן, כאבים בעת מתן שתן, דם בשתן או חוסר מתן שתן כלל כאשר ישנה חסימה של דרכי השתן.
מחלה המלווה בחסימה של דרכי השתן קיימת כמעט אך ורק בזכרים, בעיקר בחתולים מסורסים ושמנים, ומופיעה לרוב בגיל 2-5 שנים. לעומת זאת, מחלה בדרכי השתן ללא חסימה נפוצה במידה שווה בזכרים ובנקבות.

סימנים

על מנת לזהות מחלות בדרכי השתן בשלב מוקדם, על הבעלים להיות ערניים להופעה של הסימנים האופייניים שהוזכרו להלן. יש לשים לב במיוחד לחתול שנכנס בתדירות גבוהה לארגז, מנסה לתת שתן פעמים רבות, משמיע יללות כאב תוך כדי ניסיונות השתנה ומרבה ללקק את אזור איברי המין. לעיתים רבות החתול מתחבא ומשתין גם מחוץ לארגז. במצבים בהם ישנה חסימה של דרכי השתן מצב החתול מתדרדר ולאחר 24-36 שעות החתול נהיה מדוכא ואפאתי. בהמשך הוא עלול להיכנס לקומה ולמות כתוצאה משינוי מאזן האלקטרוליטים בגוף והשפעה על הלב (בעיקר עקב עלייה ברמות אשלגן). לכן חשוב להביאו לווטרינר מוקדם ככל האפשר.

גורמים

ישנם מספר גורמים אפשריים למחלות בדרכי השתן התחתונות בחתולים:

1. מחלה אידיופטית – כך נקרא המצב כאשר לא ניתן למצוא סיבה ברורה או גורם למחלה. למעשה, אלו הם רוב המקרים של מחלות דרכי השתן התחתונות בחתולים. במהלך השנים הועלו מספר השערות לגבי גורמים אפשריים כגון אלרגיה למזון, תגובות אוטואימוניות, חסר של מגני רירית השלפוחית (גליקוזאמינוגליקאנים) ולחץ (stress), אך אף אחד מהם לא הוכח כגורם למחלה.

2. אבנים בדרכי השתן – תחת תנאים מסוימים של רמת חומציות ועושר מינרלים יכולות להיווצר בדרכי השתן אבנים שיגרמו למחלה. ישנן אבנים ממספר סוגים אך לרוב מדובר על אבנים מסוג סטרוויט המורכבות ממינרלים של מגנזיום, אמוניום ופוספט ונוצרות בתנאים של שתן בסיסי מדי. האבנים מעורבות גם במקרים של חסימת דרכי השתן – אז נוצר מעין "פקק" העשוי מאבנים וחומר חלבוני, שחוסם את קצה איבר המין של הזכר.

3. דלקת זיהומית בדרכי השתן – הדלקת יכולה להיות על רקע חיידקי, ויראלי, פטרייתי או פרזיטרי. רק בכ- 3% מהמקרים של מחלות דרכי השתן בחתולים ניתן לבודד גורם זיהומי.

4. אחר – גורמים אפשריים נוספים (אך נדירים הרבה יותר) הם גידולים בדרכי השתן, לקויות אנטומיות, בעיות עצביות, גופים זרים, טראומות ועוד.

אבחון וטיפול

בכל חשש של בעיה בדרכי השתן יש לפנות לווטרינר והאבחון כולל בדיקת שתן, ביצוע תרבית ורגישות לבידוד גורמים מזהמים וצילומי רנטגן ו/או אולטרהסאונד לבחינת השלפוחית ומציאת אבנים. במקרה של חסימה יש לקחת גם בדיקות דם ואף רצוי לבצע א.ק.ג כיוון ששינוי מאזן האלקטרוליטים בגוף משפיע על הלב ויכול לגרום למוות.

הטיפול במחלה תלוי כמובן בגורם: כאשר הגורם הוא אבנים בדרכי השתן ניתן לנתח ולהוציא את האבנים או לנסות ולפרקן ע"י מתן מזון מיוחד (Prescription diet® Feline s/d®). הדבר תלוי בסוג האבנים, גודלן, מספרן ומצב בע"ח. במקרה של זיהום חיידקי יש לטפל באנטיביוטיקה מתאימה על פי תוצאות מבחני תרבית ורגישות.

מצבים של חסימת דרכי השתן, הם כאמור מצב חירום, ואז יש לפתוח את החסימה, לתת עירוי נוזלים, אנטיביוטיקה ותרופות שמקלות על מתן שתן. כמו כן יש להשאיר את החתול באשפוז למספר ימים למעקב והמשך טיפול.במקרים קשים החוזרים ונשנים, לעיתים צריך לבצע ניתוח בו מרחיבים את דרכי השתן על ידי שינוי מבנה הפין.

מניעה

למחלות דרכי השתן בחתולים יש נטייה גבוהה לחזרתיות ולכן ישנה חשיבות גדולה להמשך טיפול ביתי ומניעת הישנות המקרים. טיפול מונע כולל שינוי תזונה למזון רפואי מיוחד המכיל כמות מועטה של מינרלים מהסוג שיוצר את האבנים וששומר על רמת חומציות מתאימה של השתן. החתול צריך להמשיך ולאכול את המזון המיוחד כל חייו.

גם בחתול שלא חווה מעולם מחלה בדרכי השתן רצוי לנקוט במספר פעולות מניעה כגון מתן גם של מזון רטוב ולא רק מזון יבש וגישה חופשית למים