איידס של חתולים


FIV – איידס של חתולים

מאת ד"ר עדי ירון

FIV – feline immunodeficiency virus  – הידועה יותר בכינוי "איידס של חתולים", הינה מחלה ויראלית חדשה יחסית, שזוהתה רק ב- 1986. גורם המחלה הוא וירוס מקבוצת הרטרוירוסים  שהינו קרוב משפחה של HIV הגורם לאיידס בבני אדם. עם זאת, הוירוס ספציפי לחתוליים ואינו עובר לבני אדם, כלבים וחיות אחרות.

הדבקה

הוירוס אינו עמיד בסביבה ויכול לחיות בחוץ זמן קצר בלבד. לכן אין הדבקה עקיפה בין חתולים דרך קעריות מזון, ארגז חול, צעצועים וכדומה.

ההעברה לרוב ישירה, כשצורת ההדבקה העיקרית היא באמצעות נשיכות. לכן המחלה נפוצה בעיקר בקרב חתולי רחוב (או חתולים שנוהגים לצאת מהבית) ובעיקר בקרב זכרים לא מסורסים שנוטים להסתבך בקרבות.

לא הוכחה העברה בזמן הזדווגות אך יש לזכור שלעיתים בזמן האקט החתולים פוצעים אחד את השני (הזכר תופס את הנקבה בעורפה בעזרת שיניו) וכך המחלה יכולה לעבור.

לרוב, אם נגועה לא תדביק את גוריה בזמן הריון אך היא עלולה להדביקם בשבועות הראשונים לחייהם בזמן ההנקה, הליקוק והטיפול בהם.

סימני המחלה

הסימנים מאוד משתנים מחתול לחתול.

8-6 חודשים לאחר ההדבקה ייתכנו חום והגדלה של קשרי לימפה שיכולים להימשך מספר שבועות. סימנים אפשריים נוספים הם עייפות, שלשול ודלקות עיניים. הסימנים יכולים להימשך בין מספר ימים לחודשים ואחר כך להיעלם והחתול ייראה נורמלי. החתול יכול להישאר כך שנים כשהמחלה חבויה (לטנטית).

לבסוף מפתח החתול כשל חיסוני וסובל מזיהומים משניים. הסימן הנפוץ ביותר בחתול נגוע הוא של כיבים בפה ודלקות חניכיים שלא מחלימות. נמצא כי כשליש מהחתולים עם דלקות חניכיים כרוניות חיוביים ל- FIV. סימנים נפוצים אחרים הם איבוד משקל, הפרשות עיניים ואף, התעטשויות, חום, שלשול, וכשל כליות. ב-5% מהמקרים יש גם השפעה על המח ושינויי התנהגות. לבסוף יש איבוד משקל משמעותי ומוות.

אבחון המחלה

האבחון מתבסס על מציאת נוגדנים לוירוס בדמו של חתול נגוע.

הנוגדנים יופיעו בדם החתול תוך מספר שבועות מההדבקה ואז בבדיקת דם מהירה, פשוטה ואמינה ניתן לדעת תוך מספר דקות האם החתול הוא נשא של הנגיף או לא.

יש לזכור שגורים שנולדו לאם נגועה יראו תוצאה חיובית בבדיקת איידס בשבועות הראשונים לחייהם,  בגלל קבלת נוגדנים מאם אך אין זה אומר שהם נגועים במחלה.

טיפול

אין טיפול ספציפי למחלה אלא ניתן טיפול תומך בהתאם לסימנים – אם החתול סובל מדלקות חניכיים הוא יעבור טיפול שיניים, יקבל טיפול אנטיביוטי וכדומה.

חתול נגוע דורש מעקב וטרינרי צמוד וטיפול בכל זיהום גם אם הוא מינורי.

החתול יכול לחיות שנים רבות אך אם קיים דיכוי מח עצם הסיכוי נמוך.

מניעה

מאחר ואין טיפול למחלה, חייבים לשים דגש מיוחד על מניעה!

המניעה כוללת:

  1. בידוד חתולים נגועים כדי שלא ידביקו אחרים.
  2. מניעת ריבים בין חתולים (שכן כאמור, זוהי דרך ההדבקה העיקרית) על ידי סירוס ועיקור, מניעת שוטטות וכדומה. חתול ביתי שאינו יוצא החוצה אינו יכול גם להידבק בנגיף.
  3. בחתוליות, בדיקת כל חתול חדש ל- FIV לפני הכנסתו לחתוליה.
  4. לא להרביע חתולות נגועות בגלל הסיכון (הנמוך) להעברת המחלה לצאצאים.
  5. חיסון – ישנו כיום גם חיסון ל- FIV אך הוא בעל מספר מגבלות:
  • לוירוס מספר זנים ידועים והחיסון יעיל רק נגד חלקם. עדיין לא נערך מחקר מסודר בארץ לגבי הזנים הנפוצים כאן ולכן ייתכן שהחיסון אינו יעיל לארץ.
  • לאחר מתן חיסון, החתול ייתן תשובה חיובית בבדיקת FIV ולא יהיה ניתן להבדיל בינו לבין חתול נגוע. לכן, יש לבדוק את החתול לפני מתן החיסון לנגיעות ב- FIV.
  • החיסון יקר יחסית – בפעם הראשונה יש לתת מספר חיסונים ואחר כך לחזור על החיסון פעם בשנה.

על יד הפנמה ושמירה על כללים אלו נוכל לשמור על חתולנו מפני הדבקה בנגיף וכך ולהפחית את מספר החתולים הנגועים.  חשוב להדגיש, שגם אם חתולנו נדבק או שאימצנו חתול נגוע, גורלו לא נחרץ ואין שום הצדקה להרדימו שכן הוא יכול לחיות עם המחלה שנים רבות ובאיכות חיים טובה!!!

כל הזכויות שמורות, מרפאה וטרינרית אזורי חן